כל משחקי Bioshock, מדורגים מהטובים עד הגרועים ביותר

איזה משחק Bioshock הכי טוב בסדרה?

כשיוצרים סדרה נהדרת, יש הרבה מאוד דעות שונות על מה שהופך אותה למושלמת כל כך. לפעמים, אתה מאחר למסיבה ויש כבר שלושה משחקים בחוץ. זה יכול להיות מפתה פשוט להרים את הכותר האחרון ולהתעסק בזה, אבל זה פשוט לא רעיון טוב. אתה יכול פשוט להרים את Bioshock Infinite ולקרוא לזה יום? ובכן, זה "כן" ו"לא". אפשר לטעון שהכניסה השלישית תשחק קודם, אבל כדי לקבל הערכה אמיתית של הסדרה כולה, זה לא מזיק לפוצץ את כולם. רק כדי שתקבל מושג אם זה שווה את זה או לא, הנה דירוג של כל משחק מהטוב לגרוע ביותר.

1) BioShock Infinite

BioShock Infinite הוא הפרק השלישי בסדרת משחקי BioShock. השנים הן 1912, והשחקנים משתלטים על החוקר הפרטי בוקר דוויט שהוא חייל לשעבר וסוכן לשעבר של בני הזוג פינקרטונים. הוא נלקח למגדלור על ידי הזוג האניגמטי רוזלינד ורוברט לוטס בסירת משוטים. המשימה שלו היא להגיע לקולומביה, עיר בשמים שנוצרה על ידי האב קומסטוק, כדי לאחזר בחורה כדי למחוק חוב ישן.

הפתיחה מחזירה את שני הכותרים הקודמים של BioShock. זה אפל, קלסטרופובי, והסיפור מסופר על ידי המסרים הנואשים והפריטים המפוזרים. כל זה משתנה זמן קצר לאחר מכן כאשר דה-וויט מובא לקולומביה וצריך לעבור טבילה כזו או אחרת. כאשר DeWitt מתעורר, השחקן מקבל טיפול אולי באחד הקטעים השלווים ביותר של המשחק. אולי משקף את ההתלהבות של BioShock בצורה כלשהי, השחקן מתעורר שקוע במים, לבדו. החדר מואר אך ורק בנרות המשקפים יפה מהמים. הסביבה זוהרת בחום. כאשר DeWitt מגיח, עיניו נלחמות בזוהר השמש, ומסביבו נמצאים הבניינים הבתוליים של קולומביה.

זה רצף פתיחה מדהים. הוא מספק ניגוד חזק בין שני הערכים הקודמים של BioShock, ומציג עולם שהוא הרבה יותר פתוח וצבעוני. זה גם עומד בניגוד למה שנמצא בלב קולומביה. כאשר ג'ק, גיבור המשחק הראשון של BioShock, נכנס לראשונה לרפטורה, העולם התפרק, ותושביו כמעט איבדו את כל האנושיות שלהם. דהוויט נכנס לעולם שנמצא על סף הרס כששני צדדים נלחמים זה בזה על השליטה בעיר. יש אלימות וזעם בקושי נשלט מסתתר מתחת ליופי כביכול של קולומביה. כמה מבקרים אמרו שהאלימות של המשחק יוצאת מהאופי עם שאר הנרטיב, ושהיא פוגעת בסיפור. עם זאת, גם דהוויט וגם קולומביה מנסות להסתיר את טבעם ועברם האלים. פעולותיו של דהוויט מביאות את שניהם אל פני השטח. אלימות היא חלק מהנרטיב.

דבר נוסף שבולט ממשחקי BioShock אחרים הוא החברותא. בעוד שלג'ק ולדלתא (מביושוק 2) היה קול רדיו שמניע אותם קדימה, ל-Dewitt יש אליזבת נוסעת לצדו. אליזבת מוצאת מטבעות תועים, בריאות, מלחים (לשימוש ב-Vigors) ותחמושת. יש לה גם כמה יכולות ייחודיות שעוזרות לך מאוד בקרב וגם מתקדמות את הסיפור, אבל אלה יישארו בחוץ כדי למנוע ספוילרים. האינטראקציות של אליזבת ודוויט מניעות את הסיפור ברמה רגשית אחרת שכן שני ה-VA מספקים את עבודת הקול עושים עבודה מצוינת ביצירת כימיה בין השניים. זה מרגיש אמיתי וטבעי, וזה יוצר תחושה עמוקה יותר של טבילה.

קשה לבחור את המקום העליון בין שני משחקי BioShock, מכיוון שהמקור והאינסופי עושים עבודה מצוינת בביצוע מה שהם רצו לעשות. האווירה של שניהם מתאימה לנרטיב, וסגנון המשחק מתאים למקום של שניהם. BioShock המקורי מכה את השחקן בתחושת הבידוד שלו כשג'ק חוקר את הראפטור ההרוס, קירותיו ממש סוגרים עליו. Infinite מציעה סביבה יפה לחקור, שסובלת מהשחיתות שלה. אני מדרג את המשחק הזה 4.5/5.

2) ביושוק

זה התחיל את טרילוגיית המשחקים של BioShock עוד ב-2007. הוא שוחרר למחשב ול-Xbox 360. השנה היא 1960, והשחקנים מקבלים את התפקיד של ג'ק שמטוסו נפל ליד מגדלור. בפנים, הוא מוצא מסוף לבתיספרה שמוביל לעיר התת-ימית רפטורה. Rapture נבנה על ידי איש העסקים אנדרו ריאן כמעין אוטופיה לבעלי אמצעים מאוד. עם זאת, איזשהו פילוג פרץ, וג'ק מגיע לעיר שנותרה בהריסות. ג'ק מוצא רדיו, ואטלס יוצר איתו קשר בדיוק כאשר הוא עומד להיות מותקף על ידי תושבים מטורפים שתויגו כ-Splicers. הגילוי של שבלולים מיוחדים על קרקעית האוקיינוס ​​איפשר למדענים ליצור ADAM שיאפשר למשתמשים לשנות את ה-DNA שלהם, ולהעניק להם כוחות מדהימים. זה קרע את העיר לגזרים, וג'ק כאן בשביל התוצאות. כל מה שהוא יכול לעשות זה לעזור לאטלס למצוא את משפחתו, ובתקווה מוצא.

בעוד המשחק הוא חלק מהכיף, המשיכה העיקרית של BioShock היא הסביבה הייחודית של Rapture וסיפור הסיפור. למרות כמה שהאווירה יכולה להיות שבורה ומפחידה, השחקן לא יכול שלא להישאב לעיצוב העיר ולמצבי הרוח השונים שהתאורה יכולה לעורר. לבהות אל האוקיינוס ​​העצום ולראות את ראפטור משתרך למרחוק נותן תחושה עצומה של קנה מידה. Rapture נראה כמו מקום שאפשר היה לגור בו, והוא ממלא את דמיונו של השחקן איך החיים יכלו להיות כאן לפני שהם התפרקו. התלבושות של ה-Splicers והסביבה שבה הם מסתובבים מספרים סיפור אחורי גדול בהרבה מכל פתק או אודיו שהשחקן יכול למצוא.

ככל שג'ק מתקדם בסיפור, הוא משדרג את הארסנל שלו עם כלי נשק ופלסמידים שונים (יכולות מוטבעות ב-ADAM) שמאפשרים לו להילחם דרך Splicers, האבטחה של Rapture, וגם אבות גדולים ענקיים ששומרים על אחיות קטנות. אחיות קטנות קוטפות וגם מייצרות ADAM, אז Big Daddies נוצרו כדי להגן עליהם בזמן שהם עושים את עבודתם היקרה. כשראפטור נפלה, הצמדים מסתובבים ומזמנים מפגשים מקריים עם ג'ק. לג'ק עומדת בחירה מוסרית כיצד להתמודד עם האחיות הקטנות.

עם סיפור מצוין, סביבה נהדרת ומשחק צמוד, אני מדרג את המשחק הזה ב-4.5/5

3) BioShock 2

לקרוא לזה המשחק BioShock הגרוע ביותר בסדרה הוא כותרת הרבה יותר קשה ממה שמגיע לו. זה עדיין מאוד משחק פנטסטי בפני עצמו, וזה לא בפער כל כך שהוא יושב מתחת לשניים האחרים בסדרה.

BioShock 2 מתרחש 8 שנים לאחר אירועי המשחק הראשון של BioShock. השחקן מקבל על עצמו את התפקיד של הנושא דלתא שהוא אב הטיפוס הרביעי של Big Daddy. הוא מוחזר לחיים ונשלח לשחזר את האחות הקטנה שאליה נקשר לפני מותו. הרפיסה בשלב זה נמצאת כעת בהנהגתה של סופיה לאמב. היא הייתה האופוזיציה הראשית של אנדרו ריינס, אבל ריינס מצאה דרך לכלוא אותה ולהרחיק אותה. בעקבות אירועי הביושוק הראשון, סוף סוף הייתה לה הזדמנות לנוע בחופשיות ולהעלות פעולות שמובילות להווה במשחק. מטרותיה היו ליצור חברה אלטרואיסטית באמת, וכשהשחקן עובר את המשחק, הם לומדים מה כל זה כרוך.

ל-BioShock הראשון היה לאחיות הקטנות תפקיד מפתח לאורך כל הדרך, אבל השני בסדרה נותן סיפור אחורי עמוק הרבה יותר ליצירת האחיות הקטנות, לגורלן וגם לתפקידן בנפילת הרפיטור. הסיפור כתוב היטב כמו הערך הראשון בסדרה, והסביבה קטלנית בדיוק כמו שהיא יפה. הקרב עודכן כעת, כאשר פלסמידים חוזרים מהמשחק הראשון וגם חדשים מוצגים לראווה. שחקנים מחזיקים כעת פלסמידים בידם השמאלית, ובימין שלהם נמצאים הנשקים השונים שאנו רואים את Big Daddies מניפים במשחק הראשון. תחושת העוצמה הצרופה היא עצומה בלשון המעטה. תוספת מבורכת נוספת היא שאנו מסוגלים לנצל את חליפת הצלילה בים עמוק שדלתא לובשת. דלתא יוצאת מדי פעם אל מחוץ לחומות הרפיטור אל האוקיינוס, וזה רודף באופן מוזר. ישנו גם מצב מרובה משתתפים שמופעל על ידי סיפור שבו שחקנים בוחרים ספייסר כדמות שלהם. הבשר העיקרי של המשחק, לעומת זאת, הוא חווית השחקן היחיד.

בסך הכל, עדיין משחק מעולה. זה מתחיל להרגיש כמו קצת מאותו הישן, אותו הישן, אבל מתגבר במהירות והופך לדבר שלו. המשחק הראשון של BioShock מדהים, והוא מעשה שקשה להפליא לעקוב אחריו. עם כל ההייפ והבאזז של כניסה שנייה, ל-Irrational Games היו כמה נעליים די גדולות למלא. BioShock 2 הוא עדיין כניסה מדהימה בלי קשר, ו-Infinite סיימה את הטרילוגיה מצוין. בסך הכל, אני נותן ל-BioShock 2 4/5.

אז, קוראים, מה דעתכם? איך היית מדרג את משחקי BioShock? מה דעתך על הערך השני? אתה חושב שהקרב ב-Infinite גרע מהסיפור? ספרו לנו מה דעתכם בתגובות!