סקירת בנות עם ציון גבוה - האם זה טוב?

בסקירה זו אדון באנימה כולה, כלומר הסיפור, הדמויות הראשיות, איך היא נראית, ואם זה שווה את הבולמוס שלך. גם נותן לזה ציון כללי, אני מצפה לאנימה הזו כבר זמן מה אז בואו ניכנס לזה.

על נערה עם ציון גבוה

לא נתח החיים הטיפוסי שלך, האנימה הזו עוסקת בעולם המשחקים בעידן שנות ה-90 מהארקייד שעבר לעידן הקונסולות הביתיות שאנו חיים בו כעת. למרבה הצער, כשהיה שוחרר ביפן מוקדם יותר הקיץ, אנחנו האמריקאים לא יכולנו לצפות עד ערב חג המולד הודות לנטפליקס. מבוסס על מנגה ומופק על ידי האחים וורנר יפן, 12 הפרקים והאנימה 3 Ova הזו זכו לציפייה רבה על ידי הרבה מעריצי משחקים. אם כי אני בטוח שנשמע על זה יותר אחרי שכולם יצליחו להתעסק בזה.

סיפור בנות ציון גבוה

השנה היא 1991, ליאגוצ'י לא אכפת מהלימודים, מתעניין רק במשחקים, עד כדי כך שהוא תמיד מביא הביתה ציונים גרועים, זה לא היה כל כך נורא אם הוא לא היה בבית ספר יסודי. מבלה את כל זמנו בארקייד שהוא כמעט בלתי מנוצח עד שהחברה לכיתה אקירה אונו נכנסת ומורידה אותו. ללא יכולת לנצח אותה, היריבות פורחת לידידות ואולי אף יותר ככל שהם גדלים יחד וחולקים אהבה למשחקים.

ברגע שגיליתי על האנימה הזו ידעתי שאני חייב להתחיל לצפות בה, הצורך לחכות 6 חודשים שלמים היה כנראה החלק הגרוע ביותר, אבל ברגע שהתחלתי לצפות לא יכולתי להפסיק. זרקו אותי בהתחלה, בעוד האנשים הם CGI והרקע וההגדרות מצוירים, היה לי קצת לא נעים כי בדרך כלל אני לא אוהב את סגנון האמנות, אבל זה היה שווה את זה.

למרות שנולדתי ב-95', לא יכולתי לומר שהוא מלא בנוסטלגיה עבורי כפי שהיה עבור תינוקות משנות ה-80, עדיין התרגשתי לראות את הפלייסטיישן לקראת הסוף, כמו לראות את מסך הטעינה של המקור. פלייסטיישן וסגה גרמו לי לחשוב על תקופה פשוטה יותר.

בהתחלה, לא הייתי בטוח לאן הסיפור הולך להגיע, במיוחד בגלל העובדה הפשוטה שאונו לא מדבר. נכון, היא לא מדברת, היא לא אילמת, היא פשוט בוחרת שלא. הצגת חיבה או רגשות רק על ידי שימוש באלימות או הנהון עם כמה רעשים באירועים מיוחדים.

אבל אפילו עם חוסר הדיבור שלה, האנימציה גורמת לכך שעד סוף האנימה אתה מבין איך היא מרגישה, למרות שהבעות הפנים שלה מוגבלות. זה היה סוג האנימה הרומנטית שהתגנבה אלי, נכנסה בידיעה שזה הולך להיות חלק מהחיים, למרות שהיה לי מושג שתהיה קצת רומנטיקה, עדיין לא ציפיתי לתחושה המטושטשת החמה הזו אנימה עזבה אותי. עם הסוף הפתוח המדהים, כל מה שאני יכול לעשות הוא לחכות ל-Ova's ולקוות לעונה 2.

הדמויות הראשיות של ילדה עם ציון גבוה

Haruo Yaguchi

הדמות הראשית וה-POV שממנו אנו יוצאים הוא אובססיבי למשחקים, אפילו הולך רחוק עד לרצות להיות גיימר מקצוען כשיגדל. אנחנו פוגשים אותו בבית הספר היסודי ועוקבים אחריו עד שהוא מגיע לתיכון. לא מתעניין בחברים או בבית ספר, הוא מתגנב לארקייד כדי להאכיל את האובססיה שלו, לא מודאג שינזוף בו. בשאיפה לעמוד על שוויון עם אונו, הוא להוט להשתפר במשחקים. אהבתי לעקוב אחריו בתור הדמות הראשית כי הוא היה בסדר עם מי שהוא, לא היה צריך כל הזמן לתקן את עצמו, אבל הוא היה די צפוף. בהיותי מתויג עבריין אבל רק רציתי ליהנות, יכולתי להזדהות איתו עכשיו יותר מתמיד, כשאני כל הזמן שקוע במשחקים וחוסך לקניית משחק חדש.

אקירה אונו

אהוב על כולם בכיתה, ונחשב ליפה ביותר, נראה שלא אכפת לו הרבה מחיי בית הספר או מכל דבר אחר מלבד משחקים. אף פעם לא מוציא מילה ועדיין מושך אליה חברים. היא מבלה את רוב זמנה בארקייד בניסיון לברוח מחיי הבית העמוסים שלה. באה ממשפחה עשירה, כשאונו לא בבית הספר או באולם המשחקים היא נאלצת לקחת שיעורי פסנתר, שיעורי סידור פרחים ולימודים נוספים. למרות שלא התלהבתי מהעובדה שהיא בקושי דיברה, לא היה קשה להתחמם אליה. אני חושב שהדיבור היה מקל בהרבה, אבל יחד עם זאת, נראה שהאנימה כנראה לא הייתה מעניינת כל כך. אבל גם בתור גיימרית בעצמי, שמחתי לראות עוד אחת, במיוחד מכיוון שהיא כל כך גרועה.

הידקה קוהארו

לא נכנס לתמונה עד מאוחר יותר, קוהארו ​​מתחילה בתור עוד ילדה שבמקרה הבחינה ביאגוצ'י, כשאומרים לה שהיא לרוב לא יודעת איך ליהנות. היא מחליטה להצטרף לכיף בארקייד יום אחד, כשהיא לא טובה בהתחלה היא עובדת קשה ומשכללת את המיומנות שלה. לא הייתי בטוח מה אני מרגיש לגבי הדמות הזו, ואני עדיין קצת ניטרלי לגביה. עם זאת, מה שאני יכול להודות הוא שאני אוהב את זה שהיא מדברת ואומרת מה שהיא רוצה, למרות שהיא משקיעה קצת זמן בהתאפקות, אני מרגישה שלדמות הזו הייתה הכי הרבה צמיחה מכולם.

נבלים בנות ציון גבוה

בית הספר/חברים לכיתה

למרות שיש נבלים כל כך ספציפיים זה באנימה, או יותר מדי אנטגוניסטים מסיבה מוזרה, לבית הספר ולכל הילדים יש סלידה מוזרה ממשחקי וידאו, בעוד שזה יכול להיות עניין תרבותי. בית הספר כל כך קפדני שאסור לתלמידים אפילו להסתובב באולמות, אפילו אחרי הלימודים ואם רואים אותם שם הם יכולים להיענש. נראה שכולם לכיתה לא משחקים במשחקי וידאו, אפילו הבנים מוצאים את זה קצת ילדותי בכיתה ו'.

ההורים של אונו

לא אכפת להם ממה אונו רוצה, הם משאירים את המשמעת שלה למורה הביתי שלה, ומאפשרים לה לטפל בבתם בכל מקרה. אמנם אנחנו אף פעם לא רואים אותם והם רק מוזכרים, אבל הם קבועים בסדרה שכן אנחנו רואים שאין להם בעיה להוציא דברים מהחיים של בתם.

אנימציית ילדה עם ציון גבוה

כפי שצוין קודם לכן לא ממש אהבתי את סגנון האנימציה, מכיוון שאני אישית פשוט לא אוהב לצפות באנימות CGI. למרות שזה לא קשור לתוכן, אני מוצא את זה קצת מבאס לראות דמויות CGI על רקע מצויר. אמנם אני יודע שלחלק מהאנשים זה לא אכפת ואחרים מעדיפים את זה. בסך הכל למרות שאחרי הפרק הראשון, זה הפסיק להפריע לי. אני מרגיש כאילו הוא מאבד קצת מהכיף שלו כי הבעת הפנים יוצאת קצת מביכה, אבל אתה מתרגל לזה אחרי זמן מה.

זה כיף לצפות?

כן, כן, כן. אם אתה תינוק משנות ה-80 או ה-90, יהיה לך רק זמנים טובים עם אנימה. לראות את כל המשחקים הישנים שבהם בילית את הלילות הארוכים שלך. שכל משחק הוא זיכרון חדש ואם זה היה חלק מהילדות שלך, אז אני ממליץ עליו בחום. אם אתה בכלל גיימר, אני חושב שאתה עדיין יכול ליהנות מזה, רק בגלל שיש לו את התחושה הנהדרת של תרבות המשחקים שכולנו מכירים ואוהבים. וגם אם אתה לא גיימר, זה נתח חיים חמוד ורומנטיקה שיכולים להעסיק אותך.

פסק דין סופי: 7/10

אולי יעניין אותך גם ב:

25 האנימות האלימות הטובות ביותר עם קווי עלילה מעולים

25 האנימות הטובות ביותר של נתח החיים שאנחנו אוהבים לראות

25 האנימות הקומיות הטובות ביותר עם קווי עלילה מעולים