The Last of Us מחודש לעומת מקורי [5 ההבדלים המובילים]

עכשיו, כשהשמועות המחודשות The Last of Us הוכרזו על ידי Naughty Dog, עם טריילר תצוגה מקדימה מדהים לאתחול ותאריך יציאה ל-Playstation 5 שנקבע ל-2 בספטמבר, אני חושב שהגיע הזמן שנחזור על השיפוץ המקורי של עיצוב הז'אנר הזה מִשְׂחָק.

למרות ש-The Last of Us יצא ב-Playstation 3 ב-2013, פותח רימאסטר רק 13 חודשים לאחר מכן, בעקבות יציאת הסתיו של ה-Playstation 4 ב-2013. בעוד שההבדלים בין שני המשחקים הללו הם בקנה מידה קטן בהרבה ממה שאנו יכולים לצפות מתוך The Last of Us: Part I, חשוב לבדוק שוב את הדברים שהלכו כל כך רחוק בעדכון The Last of Us עבור PS4.

להלן ההבדלים העיקריים בין מהדורות 2013 ו-2014 של The Last of Us.

5. שיפורים במשחקיות

שחקנים יכולים לחוות משחק חלק כמו כישורי ההתגנבות של ג'ואל ב-Remaster של המשחק.

למרבה ההפתעה, שיפורי משחק אינם ההבדל החשוב ביותר בין שתי הגרסאות הללו של המשחק, למרות שרבות יושמו כחלק מהרימאסטר של The Last of Us, הרבה לטובת המשחק. מלבד זמני טעינה משופרים במהלך סצנות, יצירת חווית משחק חלקה וחלקה הרבה יותר, התקדמויות אחרות כגון שדרוג מ-30 פריימים לשנייה ל-60 פריימים לשנייה נתנו ל-The Last of Us: Remastered יתרון על הגרסה המקורית של המשחק.

עם זאת, בשל ההיקף המצומצם של שיפורים במשחקיות, והביקורת הנפוצה על עליית קצב הפריימים כ"צורמת" - כולל ביקורות מכתבים ב-IGN וב-The Telegraph - ההבדלים הללו ממוקמים רק במקום החמישי.

4. גרפיקה משופרת

למרות שאולי נראה שהגרפיקה של The Last of Us: Remastered מדהימה, ייתכן שג'ואל לא יעריך אותם כל כך...

בעוד שמסגרת הזמן בין שתי המהדורות הייתה קצרה יחסית, ההבדלים באיכות הגרפית עדיין בולטים ומרשימים מספיק כדי שהם משפיעים יותר משיפורי משחק. עם טקסטורות רבות בשיפור, צוינו צלליות צללים ועלייה מ-720p ל-1080p, The Last of Us: Remastered באמת נראה ומרגיש כמו משחק שונה ומעודן יותר.

מערכות תאורה משופרות ומרחק ציור גבוה יותר גם הולכים רחוק מאוד בשיפור האווירה והריאליזם של המשחק, מה שהופך את הגרפיקה המשופרת להבדל משמעותי בין שתי גרסאות המשחק, והגרפיקה המשופרת הזו שירתה את המשחק הזה היטב בשנים שחלפו מאז יציאתו.

3. פרשנות שמע

חווה את מאחורי הקלעים של החלקים הקולנועיים של המשחק, רק ב-Remaster.

לא הרבה שחקנים עשויים לחפש את פרשנויות האודיו של המשחקים האהובים עליהם - למעשה, הם אינם שילוב נפוץ מאוד במשחקי וידאו, אבל נראה שמתאים בצורה מושלמת לאופי הקולנועי של The Last of Us. עם הגרסה המחודשת של The Last of Us, שחקנים יכולים לבחור לפתוח פרשנות בהשתתפות ניל דרוקמן (כותב ומנהל קריאייטיב), טרוי בייקר (ג'ואל מילר) ואשלי ג'ונסון (אלי) המספקים תובנות יצירתיות על הקולנוע המתרחש לאורך כל הדרך. המשחק.

בעוד The Last of Us כבר עושה כל כך הרבה כדי לדחוף את ז'אנר משחקי הווידאו במרחבים האמנותיים שהם מחזיקים, פרשנות האודיו הזו מגבשת את מיקומו של המשחק הזה כיצירת אמנות ושווה הפעלה מכל מעריץ TLOU שמחפש לגלות יותר על פעולתו הפנימית של המשחק.

2. הכללת DLC

ריילי ואלי מביטים מטה בהתבוננות בסוף הסרט "האחרון שלנו: נשאר מאחור".

במקור תוסף אופציונלי להורדה, The Last of Us: Left Behind (לצד הרחבות למצב מרובה משתתפים מקוון) נכלל כברירת מחדל ב-The Last of Us: Remastered.

בעוד שרוב ה-DLCs של משחקי הווידאו פותחים תוכן נוסף, כגון סקינים, כלי נשק, מרקמים וכדומה, The Last of Us (כמו תמיד) משתמש ב-DLC שלו כדי לספק לנו הרפתקה חדשה אל סיפור הרקע של אלי, ולוקח אותנו דרך הסוער הרגשי מצב שהנחית אותה עם ג'ואל מלכתחילה, כמו גם השלמת חלק מפער הזמן בין סתיו לחורף במשחק הראשי.

הפיכתו להכללה אוטומטית במהדורה המחודשת של המשחק מרגישה כמו צעד טבעי, והופכת חלק אהוב, אך לפעמים מתעלם ממנו, מהמשחק לנגיש הרבה יותר למי שמשחק בפעם הראשונה. אם עדיין לא שיחקת ב-Left Behind, אני ממליץ לך בחום לעשות זאת, ואני לא יכול לחכות לראות את זה עובר שיפוץ בספטמבר.

1. שילוב תכונות DualShock 4

למרות שהכלי החשוב ביותר שלנו הוא הבקר, ברור מה זה של ג'ואל.

לבסוף, ההבדל המועדף עלי בין The Last of Us לבין מקבילו המחודש: בקר DualShock 4. כמובן, בקר DualShock כבר ידוע בחשיבות שיש לו בהדגמת תפקיד המפתח של ציוד היקפי למשחקים בשיפור החוויה וההתעמקות לשחקנים, וה-DualShock 4 מוכיח את הנקודה הזו יותר מתמיד.

הפרטים הקטנים שנוספו ל-The Last of Us: Remastered עם השילוב של DualShock 4 משפרים משחק שכבר הרגיש אמיתי כל כך ללב לחוויה שמבטיחה לכם שהכל הובא בחשבון. מחווני האור על הבקר משקפים את רמת הנזק שנגרם לך במשחק - אדום לבריאות נמוכה, ירוק לגבוה, באופן אינטואיטיבי למדי - אבל זה לא הכל.

הקלטות חפצים שנמצאו במשחק ברשמקולטיים ודומיהם מושמעות דרך הרמקול בבקר, ומוסיפות תחושת ריאליזם שלמרות היותה גימיקי משהו, באמת מרגישה כמו מגע מסודר שנוסף בזהירות. אפילו צלילי הפנס מגיעים מהבקר, מה שגורם לך להרגיש שאתה מחזיק את הכלי בידיים שלך.

אמנם הפרטים הקטנים האלה קטנים, אבל הם חשובים, ומראים עד כמה האנשים ב-Naughty Dog מסורים ליצירת החוויות שיש לנו כשחקנים. יש לי כל ביטחון שנמצא את אותה תשומת לב לפרטים ב"אחרון מאיתנו: חלק א', ואני לא יכול לחכות לראות אילו ביצי פסחא מצפות לנו בספטמבר...